פסק-דין בתיק ב"ל 9658-08-11

1.         בפניי ערעור על החלטת ועדה לעררים (אי כושר) מיום 19/07/2011 (להלן: "הוועדה"), אשר  דחתה את ערר המערערת, והותירה על כנה החלטה להעניק למערערת דרגת אי כושר בשיעור 74%.

2.         הוועדה לעררים נשוא הערעור התכנסה בעקבות פסק דין שניתן בהסכמה בתיק בל 13291-03-11, ובו נקבע כדלקמן:

"עניינה של המערערת יוחזר לוועדת עררים בעניין אי כושר על מנת שתתייחס לכל הליקויים של המערערת ולהשפעתם על כושרה להשתכר וכן בנסיבותיה האישיות וזאת בהתאם להלכת מוהרה.

הוועדה תזמן את המערערת ובא כוחה לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון טענותיהם

בעניינים הנ"ל".

3.         הוועדה התכנסה ביום 19/07/2011, והגיעה למסקנה כי יש לדחות את ערר המערערת ולהותיר על כנה את דרגת האי כושר בשיעור 74%. הוועדה שמעה ורשמה בהרחבה את טענותיו של ב"כ המערערת, כמפורט בסעיף ג' לפרוטוקול. הוועדה, בסעיף ו' לפרוטוקול, סיכמה מסקנותיה כדלקמן:

"הוועדה עיינה בפרוטוקול הרפואי, בסעיפי הליקויים המפורטים בו בדו"ח עו"ס, בחוות דעת הרופאים המקצועיים של המוסד, וכן עיינה בפרוטוקול ובפסק הדין בבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע מיום 06/06/2011. הוועדה האזינה לב"כ המערערת, עו"ד ניצן הראל וכן האזינה לעוררת ברוב קשב.

הוועדה חזרה ועיינה בפרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 06/05/2010, ובפירוט המגבלות כדלקמן: הגבלה בתנועות צוואר, כתף ימין + שמאל, כאבים בברכיים מצב לאחר שבר בקרסול שמאל קרצינואיד פעיל. כל הליקויים האלה מתועדים למעלה מ-15 חודשים טרם מועד הוועדה כפי שמצוין גם בפרוטוקול הוועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 13/12/2010. העוררת עבדה חלקית ולדבריה גם הרוויחה 3,000 ש"ח בעיסוקה כמנהלת חשבונות בכירה לעומת 8,000 ש"ח בעבר. ד"ר שואב לב, אורטופד, כתב בחוות דעת מיום 05/05/2010 והתייחס לכלל ליקוייה האורטופדים כי העוררת כשירה לעבוד עבודה מלאה בישיבה בלבד בתנאי משרד ללא הפעלת הכתפיים. חוות דעת רופא מוסמך של המל"ל ד"ר אפשטיין מנשה - מומחה פנימי וקרדיולוגיה קיימת התייחסות לעניין כושר השתכרות של המערערת מגבלותיה התפקודיות מפורטים בחוות דעת הגבלה בתנועות צוואר, כתף ימין + כתף שמאל כאבים בברכיים, שבר בקרסול שמאל. ביום 06/05/2010 קבע הרופא שהנ"ל כשירה לעבוד יום עבודה מלא בישיבה בלבד ללא הפעלת כתפיים  וללא מאמץ גופני. על אף קביעת הרופאים כאמור לעיל, ולאור קביעת עו"ס שהמליצה בחוות דעת מיום 10/08/2010 על אובדן כושר עבודה בשיעור 74% אנו נקבע לבסוף שיעור אובדן כושר עבודה על פי המלצת עו"ס. לדעת הוועדה הנוכחית, לאור כל הנתונים המצויינים לעיל, יש לראותה כבעלת יכולת עבודה מצומצמת ולפיכך חוזרת על קביעתה שכשרה לעבוד בעיסוקה בפועל ובעיסוקים נוספים כגון: יועצת בנושא חשבונאות במרכזי טיפוח יזמות עיסקית (מט"י) ייעוץ באירגון לתרבות הדיור, קופאית ראשית במרכולים וכדומה. לפיכך, הוועדה דוחה את הערר".

4.         עיקר טענות המערערת:

א.         הוועדה לא התייחסה למצבה הרפואי המחמיר של המערערת, ולא פעלה על פי הילכת מוהרה.

ב.         אמנם, המערערת ממשיכה לעבוד באותה משרה בהיקף של מחצית המשרה, אך זאת בלית ברירה, והדבר לא אמור להיות לה לרועץ. המערערת חולה בסרטן, ולכן עליה לקבל דרגת אי כושר בשיעור 100%.

ג.          סוגי המשרות שהוצעו למערערת אינם מתאימים, נוכח מצבה הרפואי והתפקודי של המערערת.

5.         עיקר טענות המשיב:

המשיב טען, כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, ופעלה בהתאם ל הילכת מוהרה.

דיון והכרעה:

6.         החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור ב סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995.

7.         ועדה לעררים, להבדיל מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, והיא קובעת עובדות אשר לבית הדין כלים לבחינתן.

בית הדין ישתמש בסמכותו להתערב בהחלטתה רק במקרים קיצוניים, הגובלים באי סבירות שכמוהו כטעות בחוק.

הלכה פסוקה היא, שהקביעה אם אדם כשיר לעבוד או לא מסורה לוועדה המיומנת לכך, ואין בית הדין מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה, אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פי ההחלטה.